7כתרגומו יאות. פי' שרש"י רוצה לפרש דברי התרגום יאות שרצונו לומר יפה תבעו בנות צלפחד, שכך דרשו רז"ל כן בנות צלפחד דוברות שכך כתובה פרשה זו לפני. רא"ם. נראה דקשה לרש"י למה לא כתיב צדק דוברות או משפט דלשון כן הוא לשון כמו כן דכתיב ומפורש במקום אחר, לכן מביא דברי רז"ל כך כתובה פרשה זו לפני. וכיון דדבר זה אין מפורש בשום מקום בפסוק לכן מביא התרגום שפירש יאות. נלי"ט:8שני חלקים. הרא"ם האריך כאן וסוף דבריו שרש"י לישנא דברייתא נקט בלישניה אע"ג דההיא ברייתא אתיא כמ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ, לאו משום דס"ל כוותיה אלא משום דמיניה מצי למילף למ"ד לבאי הארץ. נתן תתן ב' חלקים בנכסי חפר בתורת חזרה, שאותם חלקים שנטלו בני חפר שהיה מבאי הארץ החזירו כולן לחפר שהיה מיוצאי מצרים, כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו. ונמצא כאלו זכה חפר בכל החלקים וירשו ממנו כל בניו, צלפחד ירש שני חלקים לפי שהיה בכור וכל אחיו כל א' חלק א', הרי לבנות צלפחד שני חלקים של אביהם בנכסי חפר, ועל אותן שני חלקים כתב בקרא נתן תתן. ורש"י נקט בלישניה חלק אביהן וחלקו עם אחיו בנכסי חפר כל' הברייתא, ואין כוונתו לומר רק שני חלקי אביהן עם אחיו בנכסי חפר אבל משל חפר עצמו לא נטלו כלום שהרי לבאי הארץ נחלקה הארץ ולא ליוצאי מצרים, וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בנים הנכנסים לארץ עד שיחזרו לו חלקיהם שנטלו בארץ. וצ"ע עכ"ל הרא"ם:9לשון העברה. ר"ל שיש לו להקב"ה עברה וזעם עליו, לכך אינו מניח בן ליורשו:10אלא לאותו הדור. ורצה לומר שלא תקשה והא כתיב בפרשת ואלה מסעי ולא תסוב נחלה וגו', דאין אשה משבט זה רשאי להנשא לאיש משבט אחר, ומפרש דלא נצטווה אלא לאותו הדור ולא לדורות הבאים. ולטעם ראשון קשה היה לו לינקד והעברת בסגול כיון שהוא לשון עברה, לכן פי' ד"א ולפירוש ד"א קשה למה כתיב בבנות צלפחד והעברתם, דהא לא היו רשאות להנשא כ"א לבני דודיהן. ל"פ גם טעם ראשון:
